החלטה בתיק עב"ל 34933-02-14

1.     לפניי בקשה להארכת המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים מיום 30.12.13 (כב' השופטת יפה שטיין; ב"ל 12036-09).

כללי

2.     בבית הדין קמא התבררה תביעתו של המבקש להכרה בתאונה שאירעה לו ביום 11.8.03 כתאונת עבודה.

3.     המבקש הינו פועל בניין במקצועו ותושב הרשות הפלסטינית.

4.     בהליכים בפני בית הדין האזורי, המבקש טען כי הועסק אצל המשיבים 2 - 4 יחד עם פועלים נוספים בבניית הרחבה לביתם בבית צפאפא בירושלים. לטענת המערער, במהלך העבודה הוא נפל מפיגום ונפצע.

5.     בית הדין קמא קבע כי המבקש לא היה עובד שכיר של מי מהמשיבים 2 - 4 בעת קרות התאונה וכי הוא ביצע את עבודתו אצלם כעצמאי. עוד קבע בית הדין כי משלא מילא המערער את חובותיו החוקיות כעובד עצמאי, אין להכיר בו כנפגע עבודה.

6.     בהודעת הערעור שהוגשה על ידי המבקש, הוא הלין כנגד קביעותיו של בית הדין קמא וטען בין היתר כי היותו תושב הרשות הפלסטינית שוללת את הבסיס מתחת לקביעה לפיה הוא שימש כעצמאי בישראל.

7.     בבקשתו להארכת מועד, טען המבקש כי התעכב בהגשת הערעור שכן לא הצליח לקבל היתר כניסה להגיע למשרדי בא כוחו בערכאה הדיונית אשר בין לבין העתיק את משרדו לעיר מודיעין. לטענת המבקש, רק ביום 17.2.14 הותרה כניסתו לארץ, רק אז קיבל את התיק מבא כוחו הקודם והסדיר את ייצוגו על ידי בא כוחו הנוכחי.

8.     לבקשתו, צירף המבקש תצהיר התומך בטענותיו, העתק מהכרטיס המגנטי שתוקפו מיום 16.2.14, היתר כניסה בתוקף מיום 17.2.14 ויפוי כוח לבא כוחו הנוכחי מאותו מועד.

9.     לטענת המבקש, יש בנימוקים שהועלו ובסיכויי הערעור העולים מהודעת הערעור טעם מיוחד להארכת מועד כמבוקש.

10.                        המשיב 1 נתן את הסכמתו לבקשת המבקש.

11.                        המשיבים 2 - 4 התנגדו לבקשה להארכת מועד וטענו כי אין הצדקה להארכת המועד להגשתו. לטענת המשיבים, בא כוחו הנוכחי של המבקש ייצגו בהליך גם בבית הדין האזורי ועל כן אין יסוד לטענותיו של המבקש לעניין זה. כמו כן טענו המשיבים כי סיכויי הערעור אינם גבוהים ויש לדחות אפוא את הבקשה.

הכרעה

12.                        המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי נקבע בתקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991 (להלן: " התקנות") אשר קובעת:

"המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי הוא שלושים ימים מיום השימוע, או מהיום שהומצא למערער פסק הדין אם ניתן בהעדר הצדדים, והוא כשאין הוראת חיקוק אחרת הקובעת מועד שונה להגשת ערעור.

סמכות בית הדין להארכת מועד נקבעה בתקנה 125 לתקנות, הקובעת כי:

"מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

13.                        מהם אותם טעמים מיוחדים אשר בגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות? לעניין זה, נקבע:

"אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא" .